החלטה בתיק רע"א 46539-02-12

1.                 לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 26.1.2012. מדובר בבקשה לצו עשה זמני שהגישה המבקשת נגד המשיבה, שהיא מפעילת מוסך רכב  והקשורה לרכב שעוכב על ידי המשיבה ושהמבקשת טוענת לזכות בו. בהחלטתו של בית משפט קמא נקבע, שהרכב שעוכב על-ידי המוסך ישוחרר לידיה של המבקשת בכפוף להפקדת עירבון בסך של 13,000 ש"ח (במזומן או בערבות בנקאית). הסעד לו עותרת המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי הוא שחרור הרכב לידיה - ללא הפקדת עירבון כלשהו.  

2.                 אלו הם, בתמצית, הנתונים הרלבנטיים: הנכס מושא המחלוקת הוא רכב מסוג ניסן "פאת פיינדר". לפי מסמכים שצורפו לבקשת רשות הערעור שוויו של הרכב הוא כ-165,000 ש"ח. הרכב טופל לכאורה על-ידי המוסך לבקשתו של מר חמזה מוגרבי (" חמזה"). בתמורה לאותו טיפול דרש המוסך סכום של 26,180 ש"ח. לטענת המוסך, ביום 30.8.2011 הגיע חמזה עם חבר וביקש "לעשות סיבוב" עם הרכב. במוסך הוסבר לו, שלא ניתן לעשות זאת כל עוד לא שולמה התמורה עבור הטיפול. חמזה, לטענת המוסך, נטל את הרכב באלימות וברח מבלי לשלם את החשבון עבור הטיפול ברכב (בין המוסך לחמזה קיימת מחלוקת בנושא החוב המתבררת בהליך אחר בבית משפט השלום, כאשר טענתו העיקרית של חמזה היא שהמוסך גרם נזק לרכב). בחלוף שלושה חודשים כמעט ממועד "חטיפת" הרכב כביכול (ביום 22.11.2011), הגיע הרכב למוסך לשם קבלת טיפול - כשהוא נהוג על-ידי מר חליפה מוגרבי (" חליפה") - כנציגה של המבקשת. לאחר כניסת למוסך הרכב הודע לחליפה שהרכב מעוכב בגין החוב של חמזה עבור הטיפול ברכב.

3.                 עוד באותו יום הוגשה לבית משפט השלום הבקשה לצו עשה זמני בו נתבקש שחרור הרכב. הבקשה הוגשה על-ידי גב' סברייה מוגרבי. בבקשה נטען, שחליפה היה מיופה כוח של סברייה בקשר עם הרכב. עוד נטען, שסברייה רכשה את הרכב, ובינה לבין חמזה אין כל קשר (למרות ששם משפחתם זהה). יצוין שסברייה לא נתנה תצהיר בתמיכה לבקשה. התצהיר התומך בבקשה ניתן על-ידי חליפה. בבית משפט קמא התקיימו הליכים שונים וניתנו החלטות שונות.

4.                 בהחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, קבע בית משפט קמא, שזכות העכבון של המוסך גוברת על זכותה של סברייה אף ללא קשר לשאלה אם התקיימו תנאי תקנת השוק לה היא טענה. עוד נקבע באותה החלטה, שאין מקום למתן סעד זמני של צו עשה שהוא למעשה הסעד המבוקש בהליך העיקרי, אלא אם יופקד ערבון בסך של 13,000 ש"ח (שהוא מחצית מהתביעה של המוסך). יצוין, שבהחלטה קודמת מיום 20.12.2011 קבע בית משפט קמא, שלא הוכח לפניו שסברייה רכשה בעלות ברכב ולא הוכח תשלום תמורה.

5.                 בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כמו גם מסקנותיו המשפטיות. עוד טענה המבקשת נגד החלטת בית משפט קמא טענות פרוצדוראליות שונות. היא תקפה את ביטול ההחלטה מיום 13.1.2012 - החלטה בה נקבע שעל המשיבה לשחרר את הרכב - במסגרת הבקשה מושא בקשת רשות הערעור. בנוסף, היא מלינה על כך שקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא התקבלו מבלי לחקור את המערערת או מי מטעמה ומבלי לשמוע עדים. על-פי החלטה של בית משפט זה, ביום 4.4.2012 הוגשה תשובתה של המשיבה לבקשת רשות הערעור.

6.                 לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

7.                 יצוין תחילה, שלא מצאתי שטענותיה הפרוצדוראליות של המבקשת מקימות עילה למתן רשות ערעור. בכל הנוגע לטענה שעניינה חקירת עדים, המבקשת לא הצביעה על בקשה לזמן עדים או לקיום חקירות בבקשה לצו זמני. מעבר לכך, אותן קביעות עובדתיות עליהן מלינה המבקשת מקורן בהחלטה מיום 20.12.2011, שעליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור. בכל הנוגע לטענות שעניינן ביטול החלטת בית משפט קמא מיום 13.1.2012 (ולמעשה גם מיום 16.1.2012) במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, הרי שלא מצאתי שקמה עילה למתן רשות ערעור. מדובר בהחלטת ביניים בצו זמני. לא מצאתי שנפל, בנסיבות העניין, פגם המצדיק מתן רשות ערעור מעצם העובדה שבית משפט קמא עיין בהחלטתו מיום 13.1.2012 מחדש וביטל אותה. יצויין בעניין זה שמלכתחילה הטעם לעיון מחדש מטעם המבקשת היה מחיקת התביעה של המשיבה אולם נסתבר בבית משפט קמא כי התביעה הוגשה מחדש.

8.                 גם לגוף העניין, לא מצאתי שקיימת, בנסיבות העניין, עילה ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא. נקודת המוצא היא שבהחלטות שעניינן סעדים זמניים לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב. ההתערבות בשיקול דעת זה נעשית במקרים חריגים בלבד (ראו, רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (לא פורסם, 4.5.2011)). על רקע זה המסקנה היא כי אין עילת התערבות בנסיבות המקרה בהחלטת בית משפט קמא. אכן, כנרמז לעיל, בין הצדדים נתגלעו מחלוקות עובדתיות ומשפטיות שונות. כך, במישור העובדתי, בעוד שהמבקשת טוענת שהיא רכשה בעלות ברכב; לטענת המשיבה המבקשת אינה בעליו של הרכב, אלא חוכרת של הרכב בעסקת ליסינג מימוני עם חברת גוד לאק רנט א-קאר בע"מ עם אופציה לרכוש אותו בסוף תקופת החכירה (כך עולה לכאורה גם מההסכם שצורף לבקשת רשות הערעור). עוד חלוקים הצדדים בשאלת תום ליבה של המבקשת, כאשר המשיבה מעלה תהיות ותמיהות שונות באשר לנסיבות שבהן הגיע הרכב להחזקתה של המבקשת. במישור המשפטי, המבקשת טוענת שהעכבון אינו כדין, ושממילא חלות בעניינה הוראות תקנת השוק במיטלטלין הגוברת על העיכבון. המשיבה טוענת, לעומת זאת, שלא חלה תקנת השוק, שכן לא מדובר ברכישת בעלות והזכויות, אם נרכשו, לא נרכשו בתום לב. נטען שהתמורה ששולמה חלקית בלבד ושהמסמכים שצורפו לראשונה לבקשת רשות הערעור מעידים על כך שעסקת מכירה - אין. המשיבה מוסיפה וטוענת, שאף אם חלה תקנת השוק בעניינה של המבקשת, העיכבון גובר.

9.                 אלא שבנסיבות העניין, איני נדרש להביע עמדה בשאלות אלו שבדין ובעובדה (הכרוכות אלו באלו) - אף לא ברמה הלכאורית הנוהגת במסגרת בחינת סיכויי ההליך העיקרי בבקשה לצו זמני. הטעם לכך הוא עוצמתם של שיקולי מאזן הנוחות בנסיבות העניין, והעובדה שהסעד זמני למעשה ניתן, בכפוף להפקת עירבון. אסביר:

10.            הסעד הזמני שהתבקש הוא צו עשה זמני - שחרור הרכב - המשנה את המצב הקיים. מדובר בסעד הניתן במקרים חריגים בלבד (ראו למשל, ע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.12.2005); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית 520 (2009)). בענייננו, בית משפט קמא נעתר למעשה לבקשה לצו עשה זמני, אך בכפוף להפקדת עירבון בסך 13,000 ש"ח המשקף מחצית מהחוב הנטען. בקשת המבקשת היא למעשה לביטול העירבון שנקבע במסגרת צו העשה הזמני. לכך אין מקום, בנסיבות העניין. מדובר בצו עשה זמני, שהוא למעשה הסעד העיקרי המבוקש בתביעה (שחרור הרכב). אם יבוטל העירבון, עלול להישמט הבסיס תחת העיכבון ביחסים שבין המשיבה לבין המבקשת. אין מקום אפוא ליתן רשות ערעור בעניין זה המסור לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. בכל הנוגע לגובה העירבון, בשים לב למשמעותו של צו העשה הזמני כאמור, ולשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת בכגון דא כאמור, לא מצאתי ליתן רשות ערעור גם בנקודה זו. בהקשר זה יצוין, כי הגם שהמבקשת טענה למצב בריאותי קשה ולנחיצות הרכב עקב מצב זה, לא נטען על-ידה בבקשת רשות הערעור שאין היא יכולה לעמוד בעירבון שנקבע. ממילא גם לא הובאו ראיות המבססות טענה מעין זו (בתיק זה הופקד עירבון בסך של 7,500 ש"ח).  

11.            אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין הכוללות לא ייעשה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. העירבון שהופקד על-ידי המבקשת יושב לה באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ג בניסן תשע"ב, 15 באפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: